רש"י על תענית ח׳ ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית ח׳ ע״ב:י׳ רש"י על תענית ח׳ ע״ב:י״ב »

11 אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֲפִילּוּ שָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ, וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת — אֵינָן אֶלָּא סִימַן קְלָלָה. הַיְינוּ דְּאָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: קָשֶׁה יוֹמָא דְמִיטְרָא כְּיוֹמָא דְּדִינָא. אָמַר אַמֵּימָר: אִי לָא דִּצְרִיךְ לִבְרִיָּיתָא, בָּעֵינַן רַחֲמֵי וּמְבַטְּלִינַן לֵיהּ.

פירוש רש"י על תענית ח׳ ב:י״א

11 כשני אליהו – בימי אחאב שהיה העולם צריך לגשמים דכתיב מלכים א י״ז:א׳ אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי:

12 סימן קללה – שבני אדם צריכים לחזר בשוק לקנות סעודת שבת:

13 והיינו דאמר ר' שילא:

14 קשי יומי דמיטרא – שאין בני אדם יכולין לעשות צרכיהן:

15 כיומא דדינא – שני וחמישי שמתקבצין בני אדם לדון עם חבריהן כתקנת עזרא שיש הומות וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום הדין ובערב שבת כל שכן דקשי מיטרא:

16 ומבטלינהו – לירידת גשמים שטורחין בני אדם ואינן יכולין לצאת ולבא:

« רש"י על תענית ח׳ ע״ב:י׳ רש"י על תענית ח׳ ע״ב:י״ב »